1. מונחת לפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בשל כתב אישום המייחס להם עבירה של נסיון שוד מיום 21.6.12, כאשר מאז אותו יום נתונים המשיבים במעצר. על פי הנטען איימו המשיבים על המתלונן כי יכוהו אם לא ימסור את כספו לידיהם ומשהתנגד לכך - תקפוהו בבעיטות ובאגרופים, הפילוהו לרצפה, קרעו את חולצתו והכניסו ידיהם לכיסיו על מנת ליטול את כספו.
ב"כ המבקשת טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, המבוססות, בעיקרו של דבר, על גרסת השוטרים שהבחינו במתרחש. עוד נטען כי קיימות מספר עילות מעצר המחייבות מעצרם עד תום ההליכים נגדם, בהעדר כל חלופה שתבטיח את מטרות המעצר. באי כוח המשיבים הצביעו על סתירות מהותיות ורבות שעלו בגרסאות שונות שמסר המתלונן וטענו כי לא קיימות ראיות לכאורה ולכן אין להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים בעניינם.
המחלוקת בין הצדדים נסבה, כל כולה, סביב שאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה נגד המשיבים ולא סביב קיומה של עילת מעצר או חלופה ראוייה. בחינת טענות הצדדים לאחר עיון בתיק החקירה, שהוגש במהלך הדיון, מעלה כי אכן קיימות ראיות לכאורה מהן עולה כי המשיבים ניסו לשדוד את המתלונן, ואלו הן.
2. דו"חות הפעולה של השוטרים שהיו עדים לאירוע מלמדים כי שני המשיבים נצפו כשהם מכים את המתלונן, בעוד הוא שכוב על הרצפה ברחוב, מכניסים ידיהם לכיסיו ומוציאים את הכסף שהיה ברשותו ואשר התפזר על הרצפה (דו"ח הפעולה השוטר אסייג ודו"ח הפעולה של השוטר בדש, שניהם מיום 21.6.12).
טענתם של באי כוח המשיבים היתה כי מדובר היה בתגרה בלבד - ולא בשוד - וכי השוטרים הסיקו בטעות כי המדובר בנסיון שוד משום שהיו עדים רק לסופו של האירוע ולא ראו את תחילתו ואת מהלכו. ב"כ המשיב 2 הוסיף וטען בהקשר זה כי מרשו הצטרף לאירוע רק בסופו, כאשר הבחין כי המשיב 1 והמתלונן מתקוטטים וביקש להפריד ביניהם. כך, לדבריו, שגם אם אכן מדובר היה באירוע שוד - הרי שהמשיב 2 לא נטל בו חלק.
טענות אלו אינן מתיישבות עם מהלך הדברים כפי שתועד בדו"חות הפעולה. דו"חות אלו מלמדים בבירור כי שני המשיבים ריתקו את המתלונן לרצפה והכניסו ידיים לכיסיו, כך שאין המדובר בקטטה בין שניים, בעוד השלישי מנסה להפריד ביניהם.
3. גרסת ההגנה עומדת בסתירה גם לדברים שמסר המתלונן מיד בסמוך לאירוע בהודעתו הראשונה מיום 21.6.12, כך שהטענה כאילו טעו השוטרים לחשוב כי מדובר באירוע שוד היא טענה שאין לה כל בסיס. לכאורה, כפי שטענו באי כוחם של המשיבים וכפי שטענה אף באת כוח המבקשת, נפלו סתירות בין הגרסאות השונות שמסר המתלונן במהלך חקירת האירוע. אלא שהדבר אינו מדוייק. עיון בהודעות שמסר המתלונן מלמד כי לאמיתו של דבר, המתורגמן לא הבין את דבריו במלואם. הדבר אף נרשם שלוש פעמים על ידי גובה הודעתו של המתלונן (הודעה מיום 24.6.12, ש' 35, 47, 66). חשוב לומר, כי הדיון בבקשה זו התקיים בשעה שבאי כוח המשיבים טרם קיבלו לידיהם את הדיסקים המתעדים את החקירות, אף כי הדיון נדחה פעמיים קודם לכן למטרה זו ממש. אותם דיסקים הועברו לידי בית המשפט - כמו גם לידי באי כוח המבקשים - רק לאחר תום הדיון. והנה, הצפייה בדיסק חקירתו השנייה של המתלונן מיום 24.6.12 והאזנה לתוכן הדברים בשפתו של המתלונן מלמדת כי חלק מאותן "סתירות מהותיות" עליהם מצביעים באי כוח המשיבים, נבעו מבעיות בתרגום דבריו. הקשבה דרוכה לדיסק מלמדת כי חרף העובדה שמתלונן דובר את השפה הערבית בניב סודני, ניתן להבין את דבריו וכי לאמיתו של דבר גרסתו אינה כה בעייתית כפי שהיא נחזית להיות בעיני מי שמעיין בתמלילים לבדם, משאלו מבוססים על תרגום לוקה בחסר.